בפני בקשה לעיכוב הליכים בגין הסכם בוררות.
התביעה שבפני הינה תביעת פינוי וסילוק יד לגבי שטח של כ - 200 מ"ר בחלקה 196 בגוש 6122, המצויה בפינת רחוב הרב שך ורחוב האדמורים מספינקא בבני ברק. לטענת התובעים, שהם בעלים, במושע, יחד עם אחרים, כולם בני משפחה אחת, של המקרקעין הנ"ל. הנתבעת פלשה ותפסה חזקה בשטח זה, המסומן באות א' על תשריט המגרש, הוא נספח 2 לכתב התביעה. שטח זה נסלל והוכן לצורכי חניה שהנתבעת, עיריית בני ברק, גובה כספים מהחונים (להלן: "
השטח שבמחלוקת").
מתברר כי בין כל אחד מהבעלים המשותפים של המגרש ובין הנתבעת, העיריה, נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת, שההסכם שנחתם מול התובע 1, הינו נספח 2 לבקשה לעיכוב הליכים. לטענת העיריה, השטח שבמחלוקת, הינו חלק מהמושכר נשוא חוזה שכירות זה. חוזה השכירות נחתם, על פי האמור בו, בתאריך 8.7.10, ותקופת השכירות הינה ל - 12 חודשים. בסעיף 24 להסכם השכירות נאמר כדלקמן:
"
כל חילוקי הדעות בין הצדדים ידונו בביה"ד של הרב ואזנר או של הרב שפרן, לפי בחירת המשכיר, ובלבד שלא יהיה פיצול לדיונים נפרדים עם כל משכיר בבית דין אחר וזאת כבורר מוסכם בין הצדדים, והשוכרת מוותרת על הטענה של "הולך התובע אחר הנתבע". חתימת הצדדים על חוזה זה מהווה גם חתימה על שטר בוררין".
לטענת המבקשת, מכוח האמור בסעיף זה, כשטר בוררין, יש לעכב את ההליכים ולהעביר את המחלוקת לדיון בפני אותו בית דין.
ב"כ התובעים טוען בתגובתו לבקשת עיכוב ההליכים והן בדיון בפני, כי השטח שבמחלוקת, שממנו נדרשת המבקשת לסלק את ידה, אינו חלק מהמושכר שהושכר על פי חוזה השכירות הנ"ל למבקשת. טענה זו מבוססת על האמור ברישא לחוזה השכירות הנ"ל, שם נאמר כדלקמן:
"...
השוכרת מעוניינת לשכור חלק מהחלקה בשטח של כ - 3000 מ"ר מאת המשכיר, המתוחם בצבע אדום בתשריט המצורף להסכם זה ומהווה כחלק בלתי נפרד הימנו. (להלן: "המושכר" או "המקרקעין")" .
אין חולק כי שטח החלקה הוא כ - 4000 מ"ר או מעט פחות ממנו, אבל ברור כי השטח גדול מ - 3000 מ"ר. לטענת ב"כ המשיבים, אף בפועל לא היה אותו שטח שבמחלוקת בחזקת המבקשת, אשר את מירב השימוש במושכר עשתה לצורכי גן ילדים והשטח שסביבו. השטח שבמחלוקת נותר מגרש ריק. עוד טוען ב"כ המשיבים כי מעולם לא צורף להסכם אותו תשריט, כאמור ברישא לחוזה, ומחדל זה הוא מחדלה של המבקשת, ומכאן שהיא מנועה, דווקא בגין מחדל זה, מלטעון שכל שטח החלקה - שטח הגדול מ - 3000 מ"ר - הושכר למבקשת בחוזי השכירות שנחתמו מול המשיבים ושאר השותפים לבעלות בחלקה.
טענתו הנוסף של ב"כ המשיבים היא שהסכם השכירות מעולם לא נכנס לתוקפו, מאחר והמבקשת לא הפקידה את הכספים שהיה עליה להפקיד כתנאי לקיומו של חוזה השכירות, ואף לא שילמה למשיב 1 דמי שכירות לאורך כל התקופה מאז חתימת החוזה.
ב"כ המבקשת חולק על טענות חברו. לדבריו, כוונת הצדדים היתה להשכרת כל המגרש כולו, ומצביע על כך שרק חלק קטן מהבעלים המשותפים של החלקה פנו לבית המשפט בתביעת סילוק יד המבקשת מאותו חלק מהמקרקעין שבמחלוקת. מכל מקום, לטענתו, גם המשיבים אינם יכולים להצביע על אותו שטח שבמחלוקת כשטח שהוחרג מתוך כל שטח החלקה ולא הושכר למבקשת. לגבי הטענה הנוספת, טוען ב"כ המבקשת כי גם אם יש ממש בטענות ב"כ המשיבים, הרי אין מדובר בבטלות חוזה השכירות מלכתחילה, דהיינו, שחוזה השכירות מעולם לא נכנס לתוקפו, אלא מדובר בטענות להפרת הסכם או לביטול הסכם בגין הפרתו, כך שכל עוד לא נפסק על ידי בית משפט מוסמך שהחוזה הופר, תניית הבוררות חיה וקיימת.
נראה לי כי יד המבקשת על העליונה. חוזה השכירות נחתם הן על ידי המשיב 1 והן על ידי המבקשת, והצדדים פעלו, תקופה ארוכה, ולמעשה במשך רוב תקופת השכירות, בהתאם להוראותיו. ב"כ המבקשת אינו מתכחש לחובותיו בגין דמי שכירות, אולם, לטענתו דווקא המשיב 1 הוא זה שמערים קשיים בקבלת דמי השכירות. דמי שכירות משולמים, כך לדברי ב"כ המבקשת, לכל שאר הבעלים המשותפים של החלקה. מכל מקום, לטעמי, גם השאלה באם החוזה פקע או הופר, הינה במחלוקת בין בעלי הדין, ומן הדין כי תתברר בפני בית משפט או בית דין מוסמך.
הטענה העיקרית הינה המחלוקת לעניין חלותם של הוראות חוזה השכירות גם לגבי השטח שבמחלוקת נשוא התביעה לסילוק יד. על פי המצויין מפורשות בחוזה השכירות, השכירות אינה חלה על כל החלקה אלא רק על כ - 3000 מ"ר ממנה. גם טענת ב"כ המבקשת כי מדובר בטעות בניסוח שמקורה בחוזים קודמים שנחתמו בין הצדדים, ושכוונת הצדדים עובר לחתימת חוזה השכירות היתה להשכרת מלוא שטח החלקה, היא טענה שראויה להתברר לגופה. עצם העובדה כי מעולם לא נערך התשריט כאמור ברישא לחוזה השכירות ולא צורף כחלק בלתי נפרד מהחוזה, עשויה ללמד שיש ממש בדברי ב"כ המבקשת. אולם, גם בהנחה שתשריט כזה אמור היה להיות מצורף לחוזה, הרי בהעדרו אין בידי בית המשפט לקבוע, באופן חד משמעי, כי דווקא שטח של 200 מ"ר של נשוא תביעת סילוק היד, הוא השטח שהוחרג מהשטח שהושכר למבקשת. לכאורה, גם נושא זה הינו נושא שבמחלוקת או, כאמור בסעיף 23 לחוזה, כרוך ב - "חילוקי הדעות בין הצדדים" - שעל פי המוסכם יידונו בבית הדין של אחד הרבנים הנזכר שם.
בנסיבות אלו, אני מקבל את הבקשה. הצדדים לחוזה השכירות חתמו על שטר בוררין, כך שכל המחלוקות שביניהם ידונו בבית הדין של אותם רבנים. זו היתה כוונת הצדדים והמבקשת עומדת על כך, ובמיוחד שהיא מחוייבת לסעיף הבוררות גם בכל שאר חוזי השכירות שנחתמו, לגבי חלקה זו, מול שאר הבעלים המשותפים של החלקה.
אינני סבור כי יש מקום להתעלם או לבטל את תנאי בוררות זו מטעמי טובת הציבור, כטענת ב"כ המשיבים, באשר לא מצאתי בטיעוניו בסיס לחשש מרצון להסתיר מהציבור, בהליכי בוררות, מחדלים כלשהם של המבקשת, עיריית בני ברק. מדובר בחוזה שכירות שנחתם בין המבקשת לבין בעלי החלקה, ושתקופת השכירות עומדת בפני סיומה בעוד כשלושה חודשים.
והערה נוספת לסיום. חוזה השכירות לא מתיר למבקשת, העיריה, לעשות שימוש במושכר למגרש חניה בתשלום. מוטב ששימוש חורג זה בשטח - יופסק לאלתר, אם לא הופסק עוד קודם לכן. יתכן אף כי למשכירים זכות לחלק מהכנסות העיריה מהתשלומים בגין החניה שם.
אשר על כן, אני מחליט על עיכוב ההליכים בתיק זה ועל התובעים להעביר את תביעתם לבית הדין כאמור בסעיף 23 לחוזה השכירות.
בנסיבות העניין, אינני פוסק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
ניתנה היום, י"א אדר ב תשע"א, 17 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.